תקנה 21

סעיף 123 א' לפקודת החברות קבע, כי חברה שניירות הערך שלה הוצעו לציבור על פי תשקיף ונמצאים בידי הציבור, חייבת לצרף לדו"ח התקופתי שלה פירוט של התשלומים ששילמה "לכל אחד מחמשת מקבלי השכר נושאי המשרה שכיהנו בה". חוק החברות החדש ביטל, אמנם, את סעיף 129 א' לפקודה, אולם הוראה דומה (אם כי לא זהה) נקבעה ב"תקנות ניירות ערך (דו"חות תקופתיים ומיידיים, תיקון מס' 2), התש"ס - 2000". על פי תקנה 21, אחת מהחובות של כל חברה ציבורית היא לפרסם את עלויות השכר של חמשת הבכירים ביותר בחברה.

הרקע לתקנה 21

בשנת 2008 הוגש לראשונה חוק להגבלת שכרם של הבכירים העובדים בחברות הציבוריות, החוק עבר בכנסת בשנת 2016. הסעיף המרכזי בחוק זה עוסק בסוגיית התגמול הכספי וקובע כי התגמול הגבוה ביותר אותו מותר יהיה לשלם לעובד בכיר בחברה פיננסית לא יהיה גבוה יותר מפי שלושים וחמישה מהתגמול שיקבל העובד בשכר הנמוך ביותר בחברה ובכלל זה גם עובדי קבלן וכלל נותני השירות בחברה.

וועדת תגמול

חשוב לציין כי ככל שמדובר בחברה ציבורית הרי שהיא אמורה למנות וועדת תגמול שקובעת את מדיניות התגמול בחברה. כלומר, וועדת התגמול בודקת וקובעת את שכר הבסיס של הבכירים בארגון, את המענקים, את תקרות השכר וכדומה, על פי שיקולים מקצועיים.